תאונות וטראומות 2017-08-24T10:37:26+00:00

תאונות וטראומות

לתאונות וטראומות יש מאפיין אחד ברור מבחינת בריאותית:  הגוף, בבת אחת, נכנס למצב של מגננה, כדי לשמור על "חייו". הוא מפסיק את פעילותן של מערכות לא חיוניות, מכווץ שרירים רבים במטרה להפוך את הגוף למעין שריון מול החבטה, הוא "נועל" את המערכת הרגשית (אין זמן לבטא רגשות..). אנו, ברגע , הופכים מבני אדם למכונה. זהו מנגנון ההישרדות שקיבלנו מהאבולוציה של היצורים החיים. המטרה היא פשוט להישאר בחיים כדי להבטיח את המשכיות המין האנושי.

עד כאן הכל נשמע נורמאלי. אך בפועל, המוח האנושי רושם את הטראומה בזיכרונו ולא מוותר עליה בקלות. הוא נועל אותה בזיכרונו וקשה לו לחזור למצב השליו שלפני האירוע. הביטוי שאנו מכירים לתיאור זה הוא תאונות ונפילות שמשאירות את חותמן (כאבן) לטווח ארוך והופכות כרוניות. אפילו שהאירוע חלף לפני חודשים ושנים, אנו ממשיכים להיות מכווצים ונעולים. למעשה באזור הפציעה התחלפו כבר כל התאים מספר פעמים, כלומר האיבר כבר חדש לגמרי, אבל המוח ממשיך לשמור ולגונן  עליו כאילו התאונה ארעה אתמול בבוקר. זו משמעותו של זיכרון, ובמקרה זה זיכרון שמפריע להחלמה ובריאות.

אותו זיכרון פועל גם ברמה הנפשית. הדוגמה הקלאסית והקיצונית היא הלם קרב או פוסט טראומה (שכה מרבים לשמוע עליה בפיגועים). שנים אחרי האירוע השינה עדיין לא רגועה, בהלה מתעוררת מכל רעש וכדו'. למרות שעבר כל כך הרבה זמן.

בפועל, אנו אוספים במהלך חיינו כל כך הרבה טראומות קטנות וגדולות. אפילו מילה פוגעת של אמא או מעידה על מדרגה עשויים להיות חלק מהמתווה של התגובות שלנו לחיי היומיום.

אני, כמטפל, מתייחס אל מצבנו הנוכחי כעל סך כל האוסף של החוויות והתגובות שריכזנו עד היום במערכת העצבים שלנו. משם אנו פועלים, משם המוח מתרגם כל אירוע עכשווי. לכן אנו מרגישים דרוכים פיזית ונפשית ביומיום גם כשאין אירועים שמצדיקים זאת.

השאלה הגדולה היא איך אנו גורמים למערכת העצבים לעבד מחדש את אותם נתוני העבר ולחשב מסלול מחדש בהתאם להווה. לא ייתכן שאדם שגידל משפחה לתפארת, הצליח בחייו המקצועיים והגיע אל המנוחה והנחלה, ימשיך להיפגע מאותן מילים או הבעות פנים כמו שהגיב בילדותו.

עמוד השדרה מהווה גם כאן השתקפות של אותם מתחים, הוא לובש אותם כמו שריון הגנה בצורת מתח בשרירים והמפרקים, יציבה לקויה, תנועה לא מלאה וכו'.

וגם כאן מנגיש לנו עמוד השדרה חלונות כניסה (Gateways) אל מערכת העצבים העוברת בתוכו. נקודות אלו משנות את המתח (הטונוס) הנוירולוגי של מערכת העצבים, דרך חוט השדרה אל המוח. הטיפול מפסיק את התגובות האוטומאטיות הנ"ל, המוח מעבד מחדש את נתוני ההווה ופועל על פיהם במדויק ולא על פי התניה היסטורית. חווית החיים מתמלאת ומתעצמת. הגוף "מסכים" להיפתח מחדש, להיות שוב רפוי וזקוף, נושם ומלא בחיוניות.

 

תאונות דרכים

רב תאונות הדרכים נחשבות קלות – חבטה מלפנים או מאחור, פינוי לחדר מיון  צילומים שלא מראים דבר ושחרור הביתה שמציין שהחולה בריא ולא נגרם לו כל נזק. האומנם????

בפועל מרבית נפגעי תאונות הדרכים הקלות הללו שעברו 'צליפת שוט' בחוליות עמוד השדרה ממשיכים לסבול מתופעות רבות ומגוונות מרגע הפגיעה – לשנים רבות ואף לכל החיים. הסיבה לכך היא שמערכת העצבים ממשיכה לנהל את הגוף תחת השפעת הטראומה כלומר כאילו הטראומה עדיין נמשכת.

צליפת שוט הוא השם הרפואי לתאונה בה נזרק עמוד השדרה (בעיקר הצוואר והראש) לפנים ולאחור במהלך התאונה.  ההשפעה העיקרית היא על חוט השדרה העדין (ששוכן לכל אורכו של עמוד השדרה) שעובר תהליך אגרסיבי של מתיחה, בזמן זריקת הגוף בתאונה. המתיחה נשארת גם אחרי התאונה וקשורה בהתקשחות של עמוד השדרה.

חוט השדרה הוא מערכת ההפעלה שלנו והוא גם החוט המקשר בין המוח לבין חלקי הגוף. במצב של מתיחה קבועה (כמו אחרי תאונה) הוא גורם להפעלה לא מדויקת של הגוף, ובמקרה זה להפעלת הגוף במצב של טראומה מתמשכת. משמעות הדבר: מתח יתר בשרירי הגוף, נוקשות בחוליות עמוד השדרה, מתח יתר במערכות פנימיות (כאילו הגוף במצב מלחמה) עם השפעה על מערכת העיכול, לב ונשימה, מערכת חיסונית, הורמונלית ועוד.

השארת מצב המלחמה/ הטראומה נותן אותותיו גם על המצב הנפשי ומי שעבר תאונה מסוג זה מכיר היטב את נדודי השינה, העצבנות, קשיי הריכוז ואף חרדות ודיכאונות.

ניתן לסכם ולומר שהטראומה שעובר הגוף היא כלל מערכתית ובדרך כלל מרגיש הנפגע שחייו השתנו באחת. התסכול הגדול הוא שלא ניתן לראות זאת בצילום ובכל בדיקה אחרת. השינוי הוא בתוכנה ולא בחומרה ולכן אומרים לנו שאנו בסדר למרות שאנו מרגישים חולים.

 

הפיתרון למצב זה הוא הורדה של המתח בחוט השדרה ובמערכת העצבים. הטיפול החדשני בגישת NSA (Network Spinal Analysis) פונה ישירות להורדת המתח במערכת העצבים. הטיפול ידני, עדין ביותר ומתבצע ב Spinal gateways, שהן נקודות החיבור שבין חוט השדרה לחוליות עמוד השדרה. התוצאה היא הפסקת הניהול הטראומטי של הגוף. בהדרגה מתרכך ומתגמש עמוד השדרה ויורד מתח השרירים מהצוואר התפוס ומהגב. הגוף הופך רגוע יותר על מערכותיו הפנימיות, כמו גם המערכת הנפשית, שהיא עוד אחת ממערכות הגוף המנוהלת ישירות ע"י מערכת העצבים.

 

תאונות עבודה

בדומה לתאונות דרכים, מדובר בפגיעה פיזית עקב נפילה, תנועה לא טובה, פגיעה גופנית ממכשיר כזה או אחר. רגע בלתי צפוי זה מגייס מיידית את מנגנון ההישרדות במוח על מנת לשמור אותנו בחיים ולמזער נזקים. הכיווץ המיידי של כל הגוף ובפרט איזור הפגיעה נחוץ כדי ליצור "שריון" בלתי חדיר, ובמילים אחרות למנוע פגיעה חמורה יותר. במקביל נכנס כל הגוף, הסובל והנאנק מכאב, לתוך יציבה מגוננת ומכונסת, והמוח מפעיל רק את המערכות החיוניות ביותר. מהלך זה יכול להימשך שעות, ימים ואף חודשים, תלוי בחומרת הפגיעה.

אולם בעוד התאים הפגועים מתחלפים בחדשים, השבר מתאחה, הפצע נסגר, המוח ממשיך להורות לאזור הפגוע להישאר סגור. הוא ממשיך לשמור עליו למרות ההחלמה הפיזית. זהו זיכרון טראומטי שקיים בבסיס ההפעלה של מערכת העצבים. טראומה נשארת רשומה בגוף לשנים ואף לכל החיים. לרב, מצטרפת לזה גם טראומה נפשית הקשורה לבהלה, לתחושת פחד המוות שמלווה אירוע טראומטי. וגם כאן, במהלך תהליך הריפוי במרפאה אנו שמים דגש מיוחד על ההחלמה הנפשית, שאם לא כן, ה"בהלה" שתישאר בגוף תמשיך להחזיק גוף מכווץ ודרוך.

 

פציעות ספורט

כאן מדובר בדרך כלל על פציעות הכרוכות במאמץ יתר לאורך זמן הגורם למתיחות וקריעות בשרירים, גידים, רצועות, שברי מאמץ ונקעים.

פציעות ספורט רבות קשורות באופן הדוק לקושי של הגוף להתאושש מהמאמצים, לרענן את הרקמות מבחינת בנית מתמדת, הזנה ופינוי הפסולת.

יכולת ההתאוששות ויכולת החלמה של רקמה קשור ישירות לגמישות של מערכת העצבים לעבור ממצב של מאמץ למצב של התאוששות, לתת את ההוראות המדויקות לגוף בכל רגע נתון ובהתאם לצרכים המדויקים שלו.

הגוף האתלטי זקוק למערכת עצבים שיכולה לצאת ממצבי לחץ ומתח בצורה יעילה כדי לאפשר את הריקוד המתמיד שבים מאמץ להרפיה והתחדשות.

בטיפול  הכירופרקטי בגישת NSA אנו מלמדים את מערכת העצבים, דרך מגע עדין ב Spinal gateways  שנמצאים לאורך עמוד השדרה, איך להרפות ולפתוח את הגוף ומערכותיו הפנימיות ביעילות מקסימאלית.