חירות
חג הפסח כבר כאן, אביב והתחדשות.
אנחנו חוזרים למרחבים הפתוחים אחרי הצטנפות יחסית בבתים ובמקומות העבודה. ובליל הסדר נשב ליד שולחן הסדר וניזכר שוב בבני ישראל שיצאו מעבדות לחרות. כשאנחנו נצמדים לסיפור המקראי אנחנו מדברים על חרות במובן הלאומי.
עם שהיה "שכיר" הופך להיות עצמאי ולנהל את עניניו בעצמו. ואם ניקח את זה "אישית", זה אומר שאנחנו כפרטים הופכים להיות עצמאיים יותר או אם תרצו- עם יותר אפשרויות לבחור ביניהן ונכונות לשלם מחיר.
נשאלת השאלה מה יכול לאפשר לי להיות עם יותר אפשרויות בחירה? כיצד אני יכול להפוך ולהיות עצמאי יותר? האם בכלל אני רוצה להיות עצמאי יותר? האם אני רוצה יותר חופש? אולי אני מעדיף להשאר ב"מצרים" עם הביטחון של המוכר וההרגלי? חופש הוא מצב בו יש לי מספר רב של אפשרויות לבחור מתוכן. אבל האם אין זה המצב תמיד? הרי אנו יודעים שעקרונית הכל אפשרי ושבכל רגע כל דבר יכול להתרחש. ובכן, בדיוק כך.
האפשרויות תמיד קיימות אבל לא תמיד אנחנו מצליחים להיות מודעים אליהן. כשהאחים רייט התרוממו באוויר עם מכונה חדשה הם הצליחו ליצור מציאות חדשה ולממש אפשרות שתמיד היתה קיימת. אותו דבר לגבי גילוי החשמל או הטלפון ולמעשה כל דבר שהוא. וכאשר אנחנו חוזרים אל עצמנו גופנו, אל התפקוד הפיזי הנפשי רגשי, המנטאלי והחברתי, אנחנו מגלים שלמעשה כל מציאות אפשרית עבורנו אם אנחנו מסוגלים להרגיש אותה. חישבו על כך: כאשר כואב לנו משהו הוא הופך למציאות בשבילנו. גם כאשר אנחנו אוהבים ושמחים זה הופך למציאות בשבילנו. אבל למעשה כל האפשרויות קיימות תמיד ורק המיקוד שלנו והמשמעות שאנחנו נותנים למה שאנחנו מרגישים הופכים להיות "המציאות האמיתית" שלנו.
אורחות חיינו ונסיבות חיינו מנתבות אותנו לעיתים קרובות למצב של חווית חוסר ומיגבלה. חוסר בזמן, באנרגיה, בכסף, בקשר מסויים או בחוויה מסויימת. לעיתים אנחנו כל כך ממוקדים בכך עד כי כל שאר האפשרויות נעלמות והמציאות היחידה שקיימת היא זו ולכן, ניתן לומר, שהחרות שלנו נשללת (על ידינו אנו).
על מנת להחזיר לעצמנו את האפשרות לבחור ממספר אפשרויות (מציאויות) גדול יותר עלינו לזכור כי הגוף שלנו הוא מיקרוקוסמוס. כאשר אנחנו לומדים לתת לגוף תשומת לב אנו מגלים דברים רבים אשר לא היינו מודעים אליהם לפני כן. יותר מכך, כאשר אנחנו מאפשרים לגוף מרחב ביטוי הוא מתחיל להפגיז במידע גם את האיזורים הלא מודעים במוח שלנו אשר למעשה הם אלה מנהלים אותנו. תשומת לב ממוקדת ואיפשור מרחב ביטוי ספונטאני יגרמו לנו להרגיש את עצמנו אחרת.
כלומר- יגדילו את הרפרטואר של המציאויות שלנו ולכן יאפשרו לנו יותר בחירה. לכן, על מנת להיות חופשיים עלינו ראשית לזכור שישנה אפשרות כזו (מצווה עלינו לספר ביציאת מצרים) ולאחר מכן עלינו לרצות זאת באופן עקרוני ולהיות מוכנים לשלם מחיר(חוסר וודאות חוסר ביטחון, שינוי מהמוכר והידוע).
לסיכום: ככל שיש לנו יותר אפשרויות לבחור מתוכן, אנו יותר עצמאיים. על מנת להיות עצמאיים עלינו להרגיש יותר (את הגוף, את עצמנו, את הסביבה). ככל שאנו מרגישים יותר יש לנו הזדמנות לבדוק מחדש את המשמעות של זה. מכיוון שהמשמעות שאנו נותנים לדברים היא המציאות שלנו- יש לנו הזדמנות ליצור עבור עצמנו מציאות חדשה.
חג חרות שמח ומלבלב.